בתור נושא הליבה להעברת חשמל ואותות, ביצועי הכבלים תלויים במידה רבה בחומרים המשמשים. חומרי כבלים שונים משתנים באופן משמעותי מבחינת מוליכות, עמידות בטמפרטורה, חוזק מכני ועמידות בפני קורוזיה, מה שהופך אותם למתאימים ליישומים שונים.
נחושת ואלומיניום הם חומרי מוליכי הכבלים הנפוצים ביותר. לנחושת מוליכות מצוינת (כ-59 MS/m), חוזק מכני ועמידות בפני קורוזיה, מה שהופך אותה לשימוש נרחב בהעברת כוח, תקשורת וציוד מדויק. למרות שהנחושת יקרה יותר, ההתנגדות החשמלית הנמוכה שלה מפחיתה את אובדן האנרגיה, מה שהופך אותה למתאים לעומס גבוה- והעברת- למרחקים ארוכים. לעומת זאת, לאלומיניום יש מוליכות נמוכה יותר (כ-37 MS/m), אך צפיפותו הנמוכה והעלות הנמוכה הופכות אותו לשימוש נרחב בקווי תמסורת עיליים ומערכות הפצה-במתח נמוך. עם זאת, אלומיניום רגיש לחמצון, המצריך טיפול מיוחד במפרקים כדי למנוע מגע לקוי.
חומר בידוד משפיע גם על ביצועי הכבלים. בידוד פוליוויניל כלוריד (PVC) הוא עלות-נמוכה וגמיש, מה שהופך אותו למתאים לחיווט חשמל ביתי ומסחרי, אך עמידות-הגבוהה שלו לטמפרטורות גרועה (טמפרטורות הפעלה לטווח ארוך בדרך כלל אינן עולות על 70 מעלות). פוליאתילן מוצלב-(XLPE) מציע עמידות גבוהה יותר בחום (עד 90 מעלות ומעלה) ועמידות חזקה להזדקנות, מה שהופך אותו לשימוש נפוץ בכבלי מתח תעשייתיים ו-גבוהים. בידוד גומי, בשל הגמישות המעולה שלו ועמידותו בפני מזג אוויר, משמש לעתים קרובות במכשירים ניידים ובסביבות קשות.
בנוסף, חומרי מיגון כגון צמת נחושת משומרת או רדיד אלומיניום משמשים להפחתת הפרעות אלקטרומגנטיות (EMI) ונמצאים בשימוש נפוץ בכבלי העברת אותות-גבוהים. חומרי מעטה כגון-עשן אפס-הלוגן (LSZH) מעכבי בעירה-עדיפים במקומות עם דרישות בטיחות גבוהות, כגון רכבות תחתיות ומרכזי נתונים.
לסיכום, בחירת חומרי כבלים דורשת התייחסות מקיפה של מוליכות, עלות, תאימות סביבתית ודרישות בטיחות כדי להבטיח תפעול מערכת יציב ויעילה.
